מתכון למופלטה של השמחות

רגע לפני המימונה, הנה סיפור ומתכון למופלטה של השמחות:

ילדה קטנה שמגיעה מבית הספר הביתה, פותחת את הדלת ורואה את מכונת הבצק מחוברת לשולחן. זהו. אחר הצהריים שלי אבוד. סבתא הגיעה להכין עוגיות ואני צריכה לעזור.

***********

‘סבתא של צפת’ ו’סבתא של ירושלים’. ככה כינינו את סבתא סעידה ואת סבתא שמחה זיכרונן לברכה. מהן ומאמא שלי היקרה ירשתי את האהבה למטבח, לאפיה ובמיוחד, להכנת העוגיות והעוגות המרוקאיות.

לא אהבתי לאכול את דברי המתיקה האלה, אבל כן אהבתי ללוש את הבצק, לגעת בחומרים, להקציף ולהריח.

המימונה ואירועי בר ובת מצווה והחתונות המשפחתיות היו גולת הכותרת. אני זוכרת ימים בהם הייתי פותחת את דלת הבית ורואה מקבץ נשים מבוגרות מכונסות יחד במטבח, מכינות מלאי עצום של דברי מתיקה שהיו מסודרים יפה יפה במגשים חגיגיים וצבעוניים. זה היה אירוע של ממש. מעין טקס. הבית היה מתמלא ריחות עמוקים של ציפורן, קינמון ומי וורדים שהעידו על כך שמשהו מרגש ומיוחד עומד לקרות ולהפר את השגרה.

שירת הנשים התלוותה תמיד להכנה. הן היו מסלסלות ומספרות בדיחות שאת רובן לא הבנתי, כי נאמרו במרוקאית. זה לא מנע ממני להדבק בצחוק המתגלגל.

והתוצרים שלהן? הם היו מרהיבים.

צבעים עזים, שילוב של מתוקים ומלוחים, חומרים פשוטים כמו ביצים, סוכר וקמח עם מצרכים מובחרים ויקרים כמו קמח שקדים ובוטנים.

***********

ואני?

ילדה קטנה שלפעמים מעדיפה להיות עם החברות, לשחק ולהתבטל ונאלצת לתת יד למשימה ‘הלאומית’ ולעזור.

***********

היום אני אומרת תודה על המראות, הריחות, הטעמים והזיכרונות. בזכותם ובזכות אותן נשים למדתי איך הבצק צריך להרגיש, להריח ולהיראות.

לאורך השנים נחשפתי לעשרות מתכונים ושיטות הכנה של מופלטה: עם שמרים או בלי, עם אבקת אפיה או בלי, עם סוכר או בלי. יש כאלה שמכינים אותן אחת על השניה ויש את אלה שמטגנים אחת אחת. יש שמכינים אותן דקות מאוד ויש שאוהבים אותן עבות. כל משפחה והמנהג שלה.

לפני חג הפסח, זכיתי לבקר במרוקו, במחוזות ילדותה של אמי, והתרגשתי לראות ברחובות השוק נשים שמכינות מופלטה בדיוק כמו שהכינו אצלנו בבית. שם קוראים לזה: “מסמנה”. לכבוד הביקור ולכבוד המימונה, קבלו מתכון למופלטה שאני קוראת לה ‘מופלטה של השמחות’.